Yesterday is history
Tomorrow is a mystery
Today is a gift
That's why it is called the present

ואני מוסיפה: colorful present.

כי בשבילי ההווה — מה שקורה עכשיו — הוא מתנה.
החיים עצמם. לפעמים מורכבים, לפעמים מפתיעים, אבל תמיד מלאים בצבעים.

שמי ליזה. את הבלוג הזה פתחתי ב-9.9.2016, ביום הולדתי ה-29.
הרעיון היה פשוט מאוד: להעניק לעצמי חיים כמו שתמיד חלמתי עליהם — כבר עכשיו.

זה נשמע פשוט, אבל החיים כמובן מורכבים יותר.
עם הזמן למדתי שכל דבר מורכב בעצם מורכב מהמון דברים קטנים ופשוטים. ברגע שהבנתי את זה, משהו בחיים באמת התחיל להרגיש… פשוט יותר.

הבלוג הזה לא היה הרגע שבו התחלתי לכתוב.
אני כותבת מאז שלמדתי לכתוב.

הבלוג הזה היה הרגע שבו התחלתי לשתף.

לא בשביל תגובות או ציונים, אלא כי לפעמים המחשבות נהיות כבדות כששומרים אותן בפנים. והכתיבה מאפשרת להן לנשום.

כשהייתי ילדה קטנה דמיינתי שליזה מהעתיד תופיע יום אחד ותכוון אותי.
שתגיד לי שהכול יהיה בסדר, שאעבור את כל המהמורות בדרך.

זה אף פעם לא קרה.

אבל עם השנים גיליתי משהו מעניין:
כשקראתי דברים שכתבתי בעבר, ליזה הקטנה דווקא כן התגלתה אליי. היא הזכירה לי שעברתי הרבה יותר ממה שחשבתי, ושאני עדיין כאן.

וכשגדלים, משהו מוזר קורה —
המהמורות שפעם נראו גדולות מאוד מתחילות להיראות קצת יותר קטנות.

החיים מתבררים שוב ושוב כסוג של עליות וירידות.

כמו בדקלום הילדותי היפה של מיריק שניר:

גדולה אני –
אני גדולה,
במדרגות עולה עולה,
אחת, שתיים, שלוש, ארבע,

לבד
בלי יד
תודה רבה.

גדולה אני –
אני גדולה,
גם לרדת יכולה…

וכשחושבים על זה, יש בדקלום הפשוט הזה הרבה אמת.

כי החיים באמת בנויים מעליות וירידות.
ואת הדרך — למעלה או למטה — כל אחד מאיתנו עושה בעצמו.

עם השנים הבנתי שלכל דבר יש אינספור פרשנויות.
ומה שנשאר לנו הוא לבחור את הפרשנות שמאפשרת לנו לחיות.

הבלוג הזה הוא המקום שבו אני בוחרת לפרש את החיים שלי.

לפעמים דרך כתיבה.
לפעמים דרך ציור.
לפעמים דרך רגעים קטנים בבית, בגינה, בטיולים בעיר חיפה, או ביצירה שנולדת פתאום באמצע יום רגיל.

זה מקום לתעד את ההווה — כמו שהוא.

אולי יום אחד, רחוק בעתיד, ליזה מבוגרת יותר תשב בגינה עם כוס תה ותפתח את הבלוג הזה.

ואז אני אתגלה אליה מתוך הדפים והפוסטים ואגיד לה:

חיית חיים צבעוניים.
בכל רגע.