הפרפוליאטה היא אלוורה בעלת אופי קצת אחר: במקום שושנה זקופה וסדורה בלבד, היא יכולה ליצור עם הזמן גושים צפופים, חוטרים וגבעולים שמתפשטים לצדדים. העלים הבשרניים והמשוננים שלה יוצרים מראה פראי ומעניין, במיוחד כשהעציץ מתמלא.

קצת על פרפוליאטה

השם "פרפוליאטה" מופיע במשך שנים בשמות של אלוורות מהקבוצה הזו, אבל הטקסונומיה של השם Aloe perfoliata מורכבת ועברה שינויי פרשנות. כיום Kew מונה את Aloe mitriformis כמין מקובל, ומקשר אליו את השם ההיסטורי Aloe perfoliata var. mitriformis. לכן בפוסט הזה אני משתמשת בשם "פרפוליאטה" כשם הגנני המוכר, ובשם Aloe mitriformis כשם העבודה המדעי.

איך מזהים אותה?

מדובר באלוורה בעלת עלים בשרניים ומשולשים יחסית, עם שיניים קטנות לאורך השוליים. היא יכולה להשתנות במראה בהתאם לתנאי הגידול: באור חזק העלים נוטים להיות קומפקטיים יותר, ובתנאים מוצלים הם עשויים להיפתח ולהיות ירוקים יותר. צמחים בוגרים יכולים ליצור גבעולים זוחלים וגושים של שושנות.

ריבוי

כמו אלוורות רבות, גם כאן הדרך הפשוטה ביותר היא לרוב הפרדת חוטרים. כאשר שושנת צעירה התבססה ויש לה מערכת שורשים משלה, אפשר להפריד אותה מצמח האם ולשתול בעציץ נפרד. בצמח בוגר שמתפשט אפשר גם להשתמש בחלקים שהתבססו לאורך הגבעול, בהתאם למבנה הצמח.

טיפול בפרפוליאטה

• אור: הרבה אור ושמש, תוך הסתגלות הדרגתית לשמש ישירה.
• השקיה: השקיה עמוקה ולאחריה ייבוש של המצע. עדיף להימנע מהשקיות קטנות ותכופות.
• מצע: מצע אוורירי ומנוקז היטב לסוקולנטים.
• עציץ: חור ניקוז הוא חובה, במיוחד בעציצים שבהם הצמח צפוף.
• מרחב: כדאי להשאיר מקום לחוטרים ולהתפשטות, כי עם הזמן הצמח יכול להפוך לגוש מרשים.

מה אני אוהבת בה?

אני אוהבת במיוחד את התחושה שהיא לא נשארת "צמח אחד". היא מתחילה משושנה, מוסיפה חוטרים, מתמלאת, ולפעמים מתחילה ממש לבנות לעצמה צורה חדשה בתוך העציץ. זה בדיוק מסוג הצמחים שכיף לעקוב אחריהם לאורך זמן.