משעשע אותי שדווקא היום אבא אמר שמכל הנושאים שהוא מלמד, נושא הצבעים הוא הנושא שהכי קשה לו…

"כל אחד רואה צבעים קצת אחרת, וקיים מגוון כמעט אינסופי של גווני צבע. איך אפשר לנסות להסביר דבר שהוא כל כך מגוון, משתנה וקשה להגדרה?? צבעים קל להרגיש – אבל קשה מאד להסביר במילים."

וזה משעשע כי אני קראתי לבלוג שלי "הווה צבעוני". הבלוג הזה הוא המתנה שלי ליום הולדתי ה-29, לחיות חיים מגווניים יותר, צבעוניים יותר. הוא בכלל היה אמור להיות בלוג באנגלית, ובאנגלית שם הבלוג הוא משחק מילים שהתאים לי בדיוק. אבל על מי אני מנסה לעבוד.. אנגלית היא לא ממש השפה שלי, לפחות לא כרגע. ושלושה חודשי התמהמהות הם ההוכחה החותכת לכך. אז זה הזמן לחזור לעברית.

משעשע שהוא אמר את זה דווקא היום, כי בדיוק הבוקר אמרתי לעצמי כשאחזור בערב הביתה מהעבודה אשב לכתוב. ובעבודה הערב אבא העביר הרצאה בציור ודיבר על צבעים. צבע משפיע מאד על הרגש. ורגשות הם דבר שמעסיק אותי מאד. המטרה של המתנה הזו הייתה לגרום לי למצוא איזון בין כל הרגשות שמשתלטים עליי וגורמים לי לאבד שליטה על חיי. במקום פשוט לחיות, להיות כאן ועכשיו, אני הולכת לאיבוד וטובעת בתוך ים הרגשות הסוער שלי. וכל מה שאני שואפת אליו זה להפסיק להיאבק בגלים ששוטפים אותי אלא פשוט לזרום איתם. להנות מזה.

הפשוט הזה אצלי הוא מאד מסובך. אני מרגישה המון אבל לעולם לא נותנת לעצמי להרגיש במלוא העוצמה. השכל תמיד משכנע אותי כשטוב אז יש הרבה סיבות למה לא טוב, וכשרע הוא משכנע שזה לא טוב להרגיש כך, צריך לעשות הכל כדי להרגיש טוב. כאילו אסור להרגיש טוב ואסור להרגיש רע. רק שברור לי שאדישות היא לא האיזון שיביא אותי לתחושת שלווה וסיפוק. יכולת להרגיש, טוב ורע, פשוט להרגיש בלי לערב את השכל, זה מה שאני משערת שיביא אותי לתחושה מאוזנת.

איזון בתוך מגוון הרגשות זו המתנה שאני רוצה להעניק לעצמי לשארית חיי. לכן פתחתי את הבלוג הזה. באמצעותו אני שואפת לחקור ולמצוא מה יכול ליצור הרמוניה בחיים שלי. לגלות מה הדרך שתוביל אותי לחיים מלאים, מגוונים, מלאים בצבע, כאן ועכשיו. ולא בעתיד.

לא הייתי רוצה לחכות לסוף ימיי ואז בדיעבד לראות שהחיים שלי היו עשירים בחיות, רוצה לראות זאת בכל רגע ורגע מחיי. לחיות ככה שמבחינתי כל רגע יכול להיות האחרון בחיי, ולמרות זאת לחוש שלווה כאילו יש לי את כל הזמן שבעולם. אבא אומר שניגודים הם בעצם אותו הדבר, ורק היחס כלפי הדבר הוא מה שיוצר את המשמעות. אני מאמינה כשאהיה מסוגל להכיל את היחס לשני הניגודים, בכל דבר בחיים, אז אחיה באיזון. את הרעיון אני מבינה היטב, אבל בפועל שוכחת אותו הרבה מדי. לפני כמה חודשים חשבתי לעצמי שאחד הדברים שתמיד מייאשים אותי זה לא לראות תוצאות. לעשות ולעשות ולעשות ובגלל שהשינוי הוא כה מזערי שאני לא יכולה לראות אותו בכל רגע נכון זה מייאש ומתסכל. ההרגשה היא שהכל נעשה לשווא. זה מקשה עליי להתמיד ומושך אותי לפרוש. אבל מעקב, בקרה ותיעוד מכוון אף פעם לא ממש עשיתי. וזו המטרה של הבלוג הזה. שבכל רגע שאני שוכחת, אני אוכל לקחת רגע, לרפרף בין השורות והתמונות ולהרגע. להזכיר לעצמי שאני כבר עושה את מה שאני רוצה לעשות והחיים שלי לא ,יתרחשו בעתיד, הם קורים ממש עכשיו.

הכתיבה היא אחד הדברים שבאים לי הכי בטבעיות. הרבה יותר מהדיבור. בהיותי אדם מופנם זהו כלי חזק למצוא נקודת איזון בין העולם הפנימי שלי לחיצוני. כתיבה זה ביני לבין עצמי, אבל זו בכל זאת דרך להוציא דברים החוצה. זה פתרון מאד נוח עבורי. כתבתי המון, ולמרות תחושת ההקלה שהכתיבה מעניקה לי, חשתי תמיד כבדה. כי בכל זאת אני לא חיה בבידוד והקושי שלי כאדם מופנם באינטראקציה עם אנשים אחרים מכביד עליי מאד. ובבלוג הזה אני רואה מעין אפשרות לאיזון בין להישאר בעולמי הפנימי ובו בזמן ליצור פתח לעולם החיצון.

הכתיבה עצמה תוקדש לחקירה של פעילויות נוספות שאני חושבת או מרגישה שיכולים להביא אותי לאיזון.